העולם וסודותיו - פרק שני

ג'יימס פוטר הוא הילד הרע של בית הספר. ליליאן אוונס היא הילדה הטובה, המצטדקת. העובדות האלו תמיד היו ברורות לכל ילדי הוגוורטס.
תמיד שנאתי את ג'יימס פוטר. הוא מתנשא ולוקח את הכול כמובן מאליו. ותמיד שנאתי את זה. אבל עכשיו, משהו השתנה. עכשיו אני השתנתי. פתאום אני אוהבת את השיער השחור הפרוע שלו. פתאום אני אוהבת את עיניו החומות שמאז ומעולם נראו לי מתנשאות ומגעילות. פתאום אני אוהבת את הדרך שבה הוא מדבר. והכי גרוע – פתאום אני חשה בצורך עז לנשק אותו. להעביר את ידיי בשיער השחור והפרוע.
ליליאן אוונס. אני אומרת לעצמי. תעצרי בעצמך. את אפילו לא תחשבי על זה. אבל אני לא יכולה להימנע מכך. אני אוהבת את ג'יימס פוטר. עד כמה שזה כואב ולא נעים, זו האמת ואני צריכה להתמודד איתה.
"לילי אוונס נרדמה על שיעורי הבית שלה?!" שואלת קיילי בפליאה. קיילי היא חברתי הטובה ביותר. היא יפה. היא מושכת. היא בלונדינית. יש לה הכול. לפעמים אני כמעט מקנאה בה על כך שכל הבנים בשכבה רודפים אחריה. אבל ג'יימס לא רודף. ואם ג'יימס לא רודף, אז הכול בסדר.
"לא נרדמתי, חשבתי." אני מכחישה, אבל קיילי כבר בסרט שלה.
"לילי אוונס, החרשנית המוכרת לאנשי הוגוורטס, נרדמה על שיעורי הבית!" היא מכריזה.
"אין מילה כזו חרשנית, קיילי." אני נאנחת.
"אז המצאתי אותה עכשיו." היא אומרת בהחלטיות. "מותק, הדברים האלו מתישים אותך. תשמעי ידיעה אמיתית. אני שכבתי עם סיריוס בלק."
אני המומה. אני יודעת שקיילי יוצאת עם סיריוס במשך כמה ימים, אבל היא כבר שכבה איתו?! טוב, למה עוד אפשר לצפות מסיריוס בלק, מגנט הבנות הבית ספרי? הוא שוכב עם כל בת על היום הראשון שהוא מתחיל לצאת איתה. אבל מקיילי אני מצפה ליותר. אבל אני חברה שלה. אני חייבת לתמוך בה.
"איך היה?" אני שואלת.
"זה היה כל כך מדהים!" היא אומרת. היא מתחילה לספר בפירוט דוחה איך הם עשו את זה. אני מקשיבה לה רק בחצי אוזן. האוזן השנייה שלי מקשיבה ללב שלי שאומר לי ללכת לג'יימס פוטר. למכתבים נדאג אחר כך, ג'יימס יותר חשוב.
"אני צריכה ללכת, קיילי." אני אומרת בדיוק כשהיא מתחילה לספר לי על המציצה.
היא נראית מאוכזבת מעט, אבל משחררת אותי. אני יוצאת מהחדר. הגיע הזמן לעשות את הדבר שרציתי לעשות כבר מתחילת השנה.
אני דופקת על חדרם של בני השנה השביעית של גריפינדור. ג'יימס פותח את הדלת.
"אוונס?" הוא שואל בהפתעה.
"לא, בלק." אני אומרת בציניות. הוא נאנח.
"מה את רוצה?" הוא שואל.
"לא רוצה להזמין אותי להיכנס?" אני מרימה גבה.
"נו טוב, תיכנסי. מה את רוצה?" הוא שואל שוב.
אני סוקרת את החדר. אין אף אחד.
אני לחוצה. "אתה יודע... לא מש-"
ג'יימס מושך אותי לאחור בדיוק כשאני עומדת לצאת מהחדר. אני מוצאת את עצמי צמודה אליו, פיותינו כמעט נפגשים. אני מסתכלת עליו, חלק ממני רוצה ללכת וחלק להישאר.
הוא מצמיד את פיו לפי. אני מתענגת על הרגע. הפה שלו מדיף ריח נהדר והוא מנשק כל כך טוב. הוא מחדיר בעדינות את לשונו לפי. אני נרתעת מעט, אבל זורמת ומכניסה את לשוני לפיו. אנחנו נופלים על אחת המיטות, מתנשקים בתשוקה.
פיותינו נפרדים זה מזה רק לנשימות. הנשיקה כל כך נעימה. אני לא רוצה להפסיק, אבל אני יודעת שהקץ מגיע. אני מפרידה את פי.
"וואו." הוא אומר.
"זה הדבר היחיד שיש לך?" אני שואלת.
"לא." הוא עונה. הוא מוצץ בתשוקה את צווארי. אני משמיעה גניחות עונג נעימות. לעזאזל, זה כל כך נעים. הוא מחבק את מותני, אולי כדי שלא אברח אני לא יודעת.
"מה קרה ששינית את דעתך לגבי?" הוא שואל לאחר שהוא מנתק את פיו ממני.
"טוב... אחרי שקיילי סיפרה לי שהיא שכבה עם סיריוס לבוא אליך נשמע לי עניין קטן פתאום. השתנת." אני מודה.
הוא צוחק בעדינות ומוצץ את צווארי לכמה שניות. סיריוס נכנס לחדר.
"וואו." הוא אומר. "לילי אוונס וג'יימס פוטר. מי היה מאמין. איך זה קרה?"
"סיריוס, עשה לי טובה ותצא מכאן." ג'יימס רוטן.
אני נתקפת בהלה. "אולי באמת כדי שאני אלך." אני אומרת.
"לא, תישארי." אומר ג'יימס, סיריוס ילך."
"כן, אני לא אפריע, אני אלך אל קיילי." הוא אומר.
"איך שהכול הולך מהר..." אני ממלמלת.
"אני חיכיתי לרגע הזה במשך שש שנים ויותר. אני לא אתן לו לחמוק מבין אצבעותיי." אומר ג'יימס.
"אני אשאר כאן." אני אומרת. סיריוס יוצא.
"אז איך זה קרה?" שואל ג'יימס.
"חכה רגע." אני אומרת ורצה החוצה, אל סיריוס.
"אתה חייב להישבע שלא תגיד שום דבר ממה שראית שם." אני משביעה אותו.
"בסדר, אוונס, תירגעי. תגידו לי מתי שתתחילו לשכב." צוחק סיריוס.
"תמשיך לחלום, בלק." אני אומרת לו ורצה אל ג'יימס.
"זה חייב להישמר בסוד, ברור לך, נכון?" אני שואלת.
"כל דבר בשבילך, אבל למה?" הוא שואל.
"כי יתחילו להציק לי. כי אנחנו נהפוך לרכילות החמה של הוגוורטס וזה לא מה שאני רוצה להיות." אני אומרת.
"יש עוד, בטח. את לא רוצה להרוס את מוניטין הילדה הטובה שלך איתי, נכון?" הוא שואל. אני מסמיקה. היה בדבר שמץ של אמת.
"זה בסדר, אני יכול להבין את זה." הוא אומר.
"אני מקווה." אני משיבה.
הוא מרים אותי ומושיב אותי על ברכיו. הוא מנשק אותי בתשוקה ואני משיבה לו בנשיקה לוהטת. הוא מנשק כל פיסת עור חשופה בגופי, אבל מכבד את הפרט. אני מקווה שזה יישאר ככה. לפחות לזמן הקרוב. אני עוד לא מוכנה לסקס.